פרשיות מתוקשרות: עו"ד משה אלון על הרצח של רוז פיזם

הרצח של רוז פיזם הפך לאחת מהפרשות הפליליות המדוברות ביותר שהכירה מדינת ישראל. הסערה סביב הפרשה נבעה בראש ובראשונה מנסיבות המקרה הקשות: רצח של ילדה בת 4 וחצי והסתרת דבר הרצח במשך שלושה חודשים עד מציאת גופתה של רוז במזוודה בנחל הירקון, ובהמשך – הרשעת סבה ואמה של רוז ברצח.

הרקע לאירוע

הוריה של רוז, בנימין רון ומארי פיזם, גרו בצרפת ובישראל לסירוגין, ובמהלך שהותם בישראל הכיר בנימין לראשונה את אביו, רוני רון, ששיחק תפקיד גדול בפרשה בהמשך. לאחר הגירושים נשארה רוז לגור עם אביה בצרפת, ואמה עברה לישראל, שם ניהלה רומן עם אביו של בנימין, רוני רון, ולשניים נולדו שתי בנות.

ניצני הפרשה החלו בדצמבר 2007, אז אושפזה רוז בבית חולים בצרפת, דבר שהביא את אמה לחשוד שבתה עברה התעללות והזנחה ולנהל מאבק משפטי בעניין המשמורת על רוז, שכתוצאה ממנו עברה רוז לגור עם אמה ועם רוני רון בישראל. אולם בהמשך, השניים לא רצו בה עוד, ורוז עברה לגור עם אמו של רוני, ויויאן. בשלב מסוים במהלך שהותה של רוז אצל ויויאן, ביקשה ויויאן מבנה, רוני רון, לקחת אליו את רוז לזמן מה.

עקבותיה של רוז נעלמו, וכששאלה ויויאן את בנה לגביה, השיב לה כי שלח את רוז לפנימייה סגורה. תשובתו של רון לא סיפקה את ויויאן, שפנתה לרשויות הרווחה בחשש להיעדרה של רוז. המידע הגיע לידי המשטרה רק כחודש מאוחר יותר, אז ביקשה את עזרת הציבור באיתור הילדה, ועצרה את מארי ורון לחקירה. היה זה כשבועיים שלמים לאחר מעצרם של בני הזוג, כשנמצאה בירקון המזוודה ובה גופתה של רוז פיזם ובגדיה.

הליכי החקירה

בחקירתו הודה רון, סבה של רוז, שהרג את נכדתו בשוגג ולאחר מכן השליך את גופתה לירקון. על פי גרסתו, במהלך נסיעה קפצה רוז באוטו והשתוללה, עד שנתן לה סטירה, שבטח לא היה נותן אם היה יודע שזה יגרום למוות. בהמשך אושר אף פרסומו של שחזור הרצח על ידי בית המשפט. בהקלטה משחזר רוני רון את האירועים ומספר לחוקרים בקור רוח: ״היא הייתה כמו שקית חלב קטנה שמפוצצים אותה״. את הרגע שבו לטענתו הבין כי רצח את רוז תיאר כך: ״הרמתי את הילדה, ראיתי כולי דם, הילדה מלאה בדם, היא הייתה מפורקת, פירקתי אותה מסטירה בשנייה. נבהלתי מעצמי, נבהלתי מהמקרה״.

מעורבותה של מארי פיזם התגלתה משנמצאו מכתבים בדירתם של בני הזוג, בהם כתבה מארי שבתה שאבה ממנה את שמחת החיים, וביקשה מבעלה שידאג להעלים אותה מחייה. ראיה נוספת שנמצאה לחובתה של מארי, הייתה בקשת אישור כניסה לארצות הברית שהגישה ובה ציינה כי בחזקתה שני ילדים, כלומר ילדיהם המשותפים שלה ושל רון בלבד, וזאת עוד בטרם היעלמותה של רוז.

מארי פיזם ורוני רון הועמדו לדין בעבירת הרצח בגין מעשיהם, וכתבי האישום נגדם הוגשו ב-22 בספטמבר 2008, שעות ספורות לפני שרוז הובאה למנוחות בצרפת. כתבי האישום לא ציינו כיצד נרצחה רוז או מתי, אלא ציינו כי בני הזוג התקשו לגדל את רוז, כשבעקבות הקשיים החליטה מארי כי היא אינה רוצה שרוז תמשיך לגור עמם, ומכאן ואילך הפצירה ברון שידאג להוצאת רוז מביתם, ואף איימה שתתאבד אם לא יעשה כן.

ההליכים המשפטיים

במסגרת ההליך, טען סנגורו של רון כי יש לקבל הגרסה לפיה רוז נהרגה לאחר שרון נתן לה מכה במהלך נסיעה, שכן לא הוצגה שום גרסה אחרת לאופן שבו מתה רוז, כך שלכל היותר צריך היה להרשיע אותו בהריגה. באשר למארי פיזם, נטען כי הייתה אישה מוכה שקולה לא נשמע בבית, וכי היא אמנם הייתה אמא גרועה, אך בוודאי שלא היה לה רצון במותה של רוז.

התיק נדון בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, שהרשיע את רוני רון ברצח, ואת מארי פיזם בשידול לרצח. כבוד השופט אברהם טל קבע בפסק דינו כי ״הנסיבות המיוחדות בענייננו, מערכת היחסים המורכבת והמיוחדת בין הנאשמים, יצרה תרחיש, לפיו הנאשמת שידלה והפצירה בנאשם להיפטר מרוז, כשהייתה מודעת לכוח ההשפעה שלה עליו ולאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית בהכירה את הנאשם והיא חפצה בתוצאה הקטלנית, גם אם כמוצא אחרון. הנאשם, בעקבות ההפצרות הרבות, לאור אישיותו האלימה, וכשלא נמצא עוד מוצא אחר, החליט לגרום למותה של רוז ולהטביעה בירקון, כך שיוכל להיפטר ממנה לעד״.

בהכרעת הדין ציינו השופטים כי הם אינם מאמינים לגרסתו של רון נוכח הגרסאות השונות שמסר בחקירותיו. עוד קבעו, כי גם אם היו מקבלים את גרסתו היו מרשיעים אותו ברצח, בשל התנהגותו לאחר שהיכה את רוז והעובדה שלא ניסה לטפל בה, התנהגות שלגישתם מלמדת על כך שהיה מעוניין במותה.

לעניין מניעיה של מארי פיזם, קבעו השופטים כי ״כשם שהנאשמת עשתה רבות, ובהצלחה רבה, לשכנע את הנאשם לפעול להבאת רוז למשמורתה בארץ, כך היא פעלה, לאחר שגילתה כי היא לא מסוגלת לטפל כראוי ברוז, וחשה שרוז מפריעה לחיי האהבה שלה עם הנאשם ולגידולן של בנותיה האחרות, כדי להיפטר ממנה״. בתוך כך התייחסה הכרעת הדין לקשר הלא שגרתי בין רוני רון לאם נכדתו, כך שהנאשמת הייתה תלויה בנאשם, אך גם הייתה כפייתית בדרישותיה ממנו וידעה להציב לו דרישות.

לאחר הרשעתם, ביום 13.6.2011, גזר בית המשפט על בני הזוג עונשי מאסר עולם. (תפ״ח 10953-09-08).

הליכי הערעור

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו בני הזוג ערעור על הרשעתם לבית המשפט העליון. המדינה מצידה, ביקשה להחמיר עם מארי פיזם ולהרשיע אותה בעבירת הרצח. בית המשפט העליון דחה את ערעורם של פיזם ורון, וקיבל את ערעור המדינה. מארי הורשעה ברצח בתה, וסעיף השידול שהורשעה בו הוחמר לעבירת הרצח כמבצעת בצוותא של המעשים.

השופט שהם בפסק דינו, כתב: ״השתכנעתי כי רוז הפעוטה נרצחה במעשה פשע נתעב שלו היו שותפים המערער, סבה של רוז, ובת זוגו המערערת, אמה של רוז. בנסיבות מעוררות צער בחרו השניים להיפטר מרוז באמצעות גרימת מותה והעלמת גופתה, במקום להשקיע את כוחם בחינוכה ובגידולה, או למצער להוציא אותה מן הבית למסגרת שתיטיב עמה״.

ההכרעה בערעור התייחסה גם להאשמות ההדדיות של השניים והצגת המסקנה שרון לא היה מבצע את הרצח ללא שותפותה של מארי, ומארי לא הייתה מעזה לפגוע ברוז בלי לתאם זאת מראש עם רון. בתוך כך ציינו השופטים כי טענותיה של פיזם נדחו לאחר שהוכח שמערכת היחסים בינה לבין רון הייתה כזו שאפשרה לה להשפיע עליו גם בנושאים חשובים, ובפרט בהחלטות אשר קשורות לרוז. (ע״פ 5706/11).

השנים שאחרי: הסערה לא פוסקת

אחת האינדיקציות לסערה הציבורית שעוררה הפרשה, היא בהקשרים התרבותיים הרבים שביקשו להקדיש את מפעלם לזכרה של רוז. בין השאר, נזכרה רוז בשיר ״פנים קרות״ של הראפר ארז שרון, ובשיר ״הבלדה על רוז הקטנה״ שנכתב ב-2008 על ידי אורי קציר, ושתיאר את ההתעללות מנקודת מבטה של רוז.

בנוסף לאלו, הופקה סדרת תעודה על הפרשה בשם ״שומרי הסף״, שבין השאר הציגה תיעוד קולי וחזותי של חקירותיהם של רון ומארי פיזם. הסדרה נאסרה לשידור, בהחלטה שהעדיפה למנוע את הפגיעה באחיותיה של רוז, על פני האינטרס הציבורי וזכות הציבור לראות ולדעת. בעתירה שהגישה רשות השידור לבג״ץ, נקבע כי לא ניתן יהיה לשדר את הסדרה לפני שאחיותיה של רוז יגיעו לגיל 18.